Lamentations Chapter 5 אֵיכָה
א זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הביט (הַבִּיטָה) וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ. 1 Remember, O LORD, what is come upon us; behold, and see our reproach.
ב נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. 2 Our inheritance is turned unto strangers, our houses unto aliens.
ג יְתוֹמִים הָיִינוּ אין (וְאֵין) אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. 3 We are become orphans and fatherless, our mothers are as widows.
ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ, עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ. 4 We have drunk our water for money; our wood cometh to us for price.
ה עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ לא (וְלֹא) הוּנַח-לָנוּ. 5 To our very necks we are pursued; we labour, and have no rest.
ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. 6 We have given the hand to Egypt, and to Assyria, to have bread enough;
ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם (וְאֵינָם), אנחנו (וַאֲנַחְנוּ) עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. 7 Our fathers have sinned, and are not; and we have borne their iniquities.
ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. 8 Servants rule over us; there is none to deliver us out of their hand.
ט בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר. 9 We get our bread with the peril of our lives because of the sword of the wilderness.
י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב. 10 Our skin is hot like an oven because of the burning heat of famine.
יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. 11 They have ravished the women in Zion, the maidens in the cities of Judah.
יב שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ. 12 Princes are hanged up by their hand; the faces of elders are not honoured.
יג בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ. 13 The young men have borne the mill, and the children have stumbled under the wood.
יד זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. 14 The elders have ceased from the gate, the young men from their music.
טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. 15 The joy of our heart is ceased; our dance is turned into mourning.
טז נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי-נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ. 16 The crown is fallen from our head; woe unto us! for we have sinned.
יז עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ–עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. 17 For this our heart is faint, for these things our eyes are dim;
יח עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ. {פ} 18 For the mountain of Zion, which is desolate, the foxes walk upon it. {P}
יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר. 19 Thou, O LORD, art enthroned for ever, Thy throne is from generation to generation.
כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים. 20 Wherefore dost Thou forget us for ever, and forsake us so long time?
כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. 21 Turn Thou us unto Thee, O LORD, and we shall be turned; renew our days as of old.
כב כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד. {ש} 22 Thou canst not have utterly rejected us, and be exceeding wroth against us! {P}