Rabbi Jonathan Rosenblatt

זכרונו בא לפניך ה’ אלקנו להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך:

(בראשית: ח:א)

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם. 

Based upon the writings of the Alter of Slabodka, R Nosson Tzvi Finkel זצ’ל  (1849-1927)

The Puzzle of the Verse: What about the animals did G-d ‘remember’?

Rashi:

ויזכור אלהים את נח וגו’ – מה זכר להם לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכןח ושלא שמשו בתיבה

Ramban:

אבל הזכירה שאמר בחיה ובבהמה אינה בזכות, שאין בבעלי נפש זכות או חובה זולתי באדם לבדו. אבל הזכירה בהם, כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא בו

Ohr Ha-chaim Ha-kadosh:

ויזכור אלהים את נח גם זכר כל הטורח והעול אשר עליו מהבהמה והחיה וגו’ אשר אתו בתיבה וחמל עליו

The Midrashic tradition upon which the Ohr HA-chaim Ha-kadosh builds:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח

אמר ר’ לוי כל שנים עשר חודש שהיה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה והחיה, ר’ אבא בר כהנא אמר (שבישכין) [שבישתין] לפילין, וזכוכית לנעמיות, הכניס בתבה לזון את הבהמה ואת החיה, שיש מהן שאוכלת בשתי שעות בלילה, ויש מהן שאוכלת בג’ שעות ביום, מכאן תדע לך שלא טעם נח טעם שינה.

The Cosmic Mechanism:

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לג

ויזכור אלהים את נח וגו’, א”ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין

אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים, בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב) אלהים לא תקלל עד האלהים יבא דבר שניהם, וכתיב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו’ ויזכור אלהים את רחל וגו’, ויזכור אלהים את נח, מה זכירה נזכר לו שזן ופירנס אותם כל י”ב חודש בתיבה

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ג יהודה ברבי נחמן פתח (תהלים מז) עלה אלהים בתרועה ה’ בקול שופר בשעה שהקב”ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מאי טעם עלה אלהים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה’ בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים אימתי בחדש השביעי.

What did NOT save Noah

א וַיֹּאמֶר יְ לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה.

יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה–אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ס עמוד א

תאני רב יוסף, מאי דכתיב: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים; ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר: והכרתי ממך צדיק ורשע.

And from the Chassidic Tradition…

The Silent Tzaddik

תפארת שלמה בראשית פרשת נח

במס’ סנהדרין דף ק”ח ע”ב (אורשינא פירש”י עוף ששמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם) אשכחי’ אבא דגני בספנא דתיבותא א”ל לא בעית מזוני. א”ל חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך. א”ל יהא רעוא דלא תמות שנאמר ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. הנראה ללמוד מזה כי כן יש בחי’ צדיקים אשר קוראים אל ה’ והוא יענם כמ”ש בצרתה לי קראתי ויענני ובכל עת צרכותם קוראים אל ה’ וכמ”ש ונצעק וגו’ וישמע את קולנו וגו’ ויש בחי’ צדיקים אשר אינם צועקים כלל על ענינם כמ”ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ה’ ורק ברצון ובמחשבה לבד הם מצפים לישועה וכמ”ש בזוהר הקדוש אצל אלישע לא בעינא לאטרוחי למארא וכמ”ש באסתר לא בקשה דבר. ועל הבחי’ האלו נאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. כי המעלה הראשונה הוא אשר ברצון לבד היא העליונה עליהם אמר הכתוב רצון יראיו יעשה. ואחרי’ ואת שועתם ישמע ויושיעם שצועקים ונענים. וכזה היה ענין נח שלא התפלל כלום בכל צרתם רק נאמר ויזכור אלהים את נח מאליו בא הזכרון בלא תפלה. ולכך אנו אומרים בפסוקי הזכרונות בר”ה. וגם את נח באהבה זכרת מעצמו עלה בזכרונך טוב לפניך כי אתה זוכר מעשה כולם ואין שכחה לפני כסא כבודך כמו כן תעלה זכרונינו לפניך בלא תפלה. ואח”כ בשופרות אנו מזכירין רק קול בעלמא: (מכתי”ק)

The Noah in Everyone

From the Imrei Emes , the third Gerer Rebbe, R Avraham Mordecai Alter (1866-1948):

וגם את נח באהבה זכרת וכו’ בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר (ברכת זכרונות), האדם הוא עולם קטן (תנחומא פקודי ג) וכמו שבכללות מעשי בראשית נשחת הכל ונח מצא חן כמו כן הוא בכל אדם שאף שהוא נידון מכל מקום נשארת אצלו נקודה שלא התקלקלה, נקודת חן,

וכמו כן גבי ר”ה כתיב (נחמיה ח י) ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעזכם שיש נקודה אצל האדם שאף שהיא נסתרת יכולה היא להגביה את האדם שיוכל לתקן עצמו מכל וכל,

זו היא נקודה מיוסף הצדיק ועל זה איתא (ר”ה יא א) בר”ה יצא יוסף מבית האסורין, נקודת היהדות,

וגם את נח באהבה זכרת באהבה הכוונה על אברהם אבינו, הנקודה מאברהם אבינו שהיתה כלולה בתוכו הגביהה אותו וכן הוא בכל אדם שהנקודה שיש לו מגביהה אותו כליל, אצל נח היתה הנקודה בהסתר, אהבה מסותרת, עד שנולד ממנו אברהם אבינו, וזו הנקודה היא מיוסף, שומר הברית, ובר”ה יצא יוסף מבית האסורין.