בענין ‘סימנא מילתא היא’
Sources
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפג סעיף א
[א*] יהא אדם רגיל לאכול בר”ה א’> רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. (א) א’) וכשיאכל רוביא יאמר: (ב) יה”ר שירבו זכיותינו; <א> כרתי, יכרתו שונאינו; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאינו; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה: ויש {א} נוהגין <ב> לאכול (ג) א א’] ב’> א’} תפוח מתוק בדבש (טור), ב ג’> ואומרים: (ד) [ב] ב’} תתחדש עלינו (ה) שנה מתוקה (אבודרהם), וכן נוהגין. ויש אוכלים רמונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון; ונוהגין לאכול בשר ג’} שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא).
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ה:-ו.
אמר רב אמי: האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי לא, מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה. ומאן דבעי נעביד עיסקי ובעי דנידע אי מצלח עיסקי אי לא, נירבי תרנגולא, אי שמין ושפר נידע דמצלח. האי מאן דבעי ניפוק באורחא ובעי דנידע אי הדר לביתיה, ניעול ניקום בביתא דבהתא, אם חזי… בבואה לבבואה דבבואה נידע דאתי לביתיה. ולאו מילתא היא, דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה.
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי.
טור אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפג
…ומזה רבו המנהגים כ”מ ומקום לפי מנהגו כמו באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש(ג) לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה ובפרובינצ”א נוהגין להביא על השלחן כל מיני חידוש ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב והריאה לפי שהיא קלה והר”מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק:
בית יוסף אורח חיים סימן תקפג
א גרסינן בפרק קמא דכריתות אמר רבה מאן דבעי למידע אי מסיק שתא אי לא וכו’. … וסובר רבינו דהא דאמרינן ולאו מילתא היא לא קאי אלא למאן דבעי למיפק לאורחא ולא לאינך וכן נראה מפירוש רש”י…אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא אינש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא קרי רוביא וכו’. גם זה שם וגירסת ספרים דידן בגמרא למיחזי במקום למיכל ופירש רש”י דטעמא משום דהני מילי גדלי לעגל טפי משאר ירקי ומיהו בתמרי לא שייך האי טעמא…ומ”ש רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו וכו’. כתב המרדכי בריש ראש השנה שהיה מנהגו של רבינו האי לומר על כל דבר ודבר כעין מה שכתב רבינו ועל הקרא כתב שאומר יקרע גזר דיננו אבל מדברי רבינו אין נראה שצריך לומר שום דבר אלא שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם: וה”ר דוד אבודרהם (עמ’ רסו) כתב כדברי המרדכי וכתב עוד שיש אומרים בלשון תפלה יהי רצון מלפניך יי’ א’ וא’ אבותינו שיקראו לפניך זכיותינו ושיקרע גזר דיננו יהי רצון מלפניך יי’ א’ וא’ אבותינו שיתרבו זכיותינו וכן כולםא: וכתב עוד שיש מביאין רימון ואומרים עליו נרבה זכיות כרימון. והטעם שפירש רבינו טעם הקרא לבסוף הוא משום דכל אינך שמם מוכיח על סימן טוב אבל הקרא אין אנו מביאין אותה אלא מפני שגדילתה בשדה היא מהרה והפעולה ההיא אינה נעשית עכשיו בפנינו לפיכך הקדים לפרש שאר מינים ששמם מוכיח על הסימן הטוב:
מגן אברהם סימן תקפג הקדמה
נ”ל דה”ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבים יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה

Soothsaying??—Three Approaches…
בית הבחירה (מאירי) מסכת הוריות דף יב עמוד א
הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס”ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר”ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו”ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה
חידושי אגדות למהר”ל הוריות דף יב עמוד א
ומי שאין נותן מקום ולא יאמין לדבר זה, רק שענין האדם נוהג על פי הטבע, דבר זה סכלות, כי [ראוי] האדם בפרט שיהיה הנהגתו לא כמו בהמה שאין מזל לבהמה, רק הנהגת הבהמה טבעית והנהגת האדם היא רוחנית כי יש לו מזל. וכיון שיש לו מזל, המזל נראה ע”י סימן, וכך מועיל סימן שעושה למטה שיהיה דבק האדם בטוב למעלה, שאין הנהגת האדם כמו הבהמה שאין לה כח ומזל למעלה…ואני אומר כי אלו דברים נזכרו בהם זכות אבות, כי כך אמרו ז”ל במדרש (ויק”ר פכ”ט) מלמדך להועיל אמר הקדוש ברוך הוא תהיו מזכירין לפני זכות אבות בר”ה שהוא יום הדין ותהיו נצולים מן הדין. ולכך יהיו לפניו אלו דברים שהם סימן טוב, והמעלה שהיה לאבות נזכר בזה, ובזה יהיה ניצול מן הדין. והנה קרא פרי גדול מאוד וזהו סימן לאברהם שנאמר עליו (יהושע י”ד) האדם הגדול בענקים. רביא הוא סימן ליצחק שאליו נאמר (בראשית כ”ו) והרביתי את זרעך, כי מן מדת יצחק הברכה באה לעולם. ולכך דרשו במדרש (פסחי’ קי”ז ב’) ואעשך לגוי גדול שאומרים אלקי אברהם ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק, כי אברהם ברכתו הגדולה, ויצחק ממדתו הברכה לעולם, ולכך אמרו ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק. והנה שתי אלו ברכות הם באיכות ובכמות, ברכת הגדלות היא באיכות וברכת הרבייה היא בכמות. וכרתי הוא כנגד מדת יעקב שעליו נאמר (בראשית ל”ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שזה היה מדת יעקב שהיה גובר על שונאיו ושונאיו לא יוכלו לו מצד ברכתו העליונה. ותמרי הם הצדיקים שנאמר (תהלים צ”ב) צדיק כתמר יפרח וגומר. וסלקי הם בעלי תשובה שסלק חטאם, ומדריגתם גדולה שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, וזכות אלו יהי’ מגין עלינו בדין. אבל במרדכי לא גרס רק קרא רביא כרתי, וגרסא זאת נראה נכונה לפי שאלו שלשה הם מורים על סימן טוב והיו גם כן באבות העולם וזכותם יעמוד לנו בדין הם ברכות כוללות הכל
מהרש”א חידושי אגדות מסכת הוריות דף יב עמוד א
ויש להשיב בזה משום דלכאורה בכל זה יש בו משום לא תנחשו… ואענה חלקי גם אני מהידוע כי הטוב הוא בא ממנו ית’ ב”ה אבל הרע אינו יורד מן השמים אבל עונו של אדם הוא מסלק מדת טובו ית’ ב”ה מעצמו כמ”ש כי עונותיכם הבדילו ביני לביניכם ולזה הטוב הבא ממנו ית’ ב”ה בהחלט כמ”ש לא יצאה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזרה וכו’ אבל הרע אינו בא בהחלט